איך מבערים חמץ?

זה יקרה בעוד כמה ימים. השמש תשקע, הכוכבים יבצבצו במרומי הרקיע וכל המשפחה תתכנס לאירוע מיוחד המתרחש פעם בשנה. ליל 'בדיקת חמץ'. הדעות והתחושות של הנוכחים יהיו מן הסתם חלוקות ביחס למה שקורה. יש הרואים בטקס הזה את אחת מנקודות השיא של ההכנה לפסח. הם מלאי התרגשות וסקרנות

מה יהיו תוצאות החיפוש, ואוהבים תמיד לספר אילו 'אוצרות' התגלו לפני כך וכך שנים בעת בדיקת חמץ. אחרים מתייחסים אליה כדבר מיותר למדי. הרי כבר שבועיים אנחנו מנקים כאן יום ולילה. מה לא הפכנו, איזה רהיט לא הזזו, רק כדי לאתר איזה פירור חמץ סורר. מה התועלת בלעבור עם נר קטן בכמה דקות על הבית? מה זה ייתן שלא עשינו עד כה?

אך במבט עמוק יש בסדר הבדיקה הנחיה מרתקת לחיפוש מסוג אחר לגמרי. חיפוש עמוק, פנימי, נפשי, שחג הפסח מזמין אותנו אליו. חמץ, כידוע, הוא ה'שאור שבעיסה'. הקלקול שבחיים ובנפש. יצר הרע. כולנו מכירים אותו מקרוב. יש לנו ניסיון רב במאבק עימו. בניצחונות וכיבושים, כמו גם בהפסדים וכשלונות. האם יש לבדיקת חמץ מה לחדש לנו בעניין?

לבער ולא רק לבדוק
ההלכה הראשונה בהלכות בדיקת חמץ מפתיעה למדי. היא קובעת שלפני הבדיקה יש לברך "על ביעור חמץ". מה פתאום 'ביעור'? הרי עכשיו הולכים רק לחפש אותו. הביעור יהיה מחר בבוקר, ביום יד' בניסן, כשניקח את כל החמץ שמצאנו ונשרוף אותו, לא?

התשובה המסורתית לשאלה הזו היא שמברכים על הביעור כיוון שהוא היעד של המשימה. לשם אנחנו חותרים. איננו בודקים רק לשם בדיקה. במובן הנפשי יש כאן אמירה נוקבת ומשמעותית. בני אדם הם אלופים בְּלִרְצוֹת. הם שיאנים אולימפיים בְּלְדַבֵּר. הם חלשים הרבה יותר כשמדובר במעשים, בפרט כשהם דורשים מאמץ, הקרבה ותשלום מחיר. תשאלו כל אחד. בשמחה הוא היה רוצה לקום מחר בבוקר צדיק תמים, כשמידותיו מתוקנות וקירבת אלוקים היא האוויר אותו הוא נושם. מה הוא יהיה מוכן לעשות כדי שהדבר הזה יקרה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. התשובה עליה לא פעם מביכה למדי... כשאנחנו באים למגר את החמץ, שבבית ושבנפש, אם אנחנו באמת רציניים וכנים, עלינו לגלות נחרצות ונחישות בלי גבול. לא רק לרצות לבדוק ולחפש, אלא לחתור לבער, למגר ולנקות את עצמנו מכל החמץ שמעיק עלינו, תוך התגברות עקשנית על כל מכשול שיעמוד בדרכנו. זה מצריך קביעת תוכנית עבודה, הצבת יעדים, ביקורת תקופתית, התייעצות עם מביני דבר ועוד. בקיצור, להיות רציניים.

בחורים ובסדקים
איפה צריך לחפש? איפה לא! בכל מקום הוא יכול להסתתר. לא חוכמה לחפש בארונות המטבח ובמקרר. שם ידוע וברור שיש חמץ. מה לגבי ארונות הבגדים? ומה בדבר ארגז המשחקים? קשה לצפות עד לאן הוא יכול להגיע.

כך בדיוק גם בעבודת הנפש. מה זה עבירה אנחנו יודעים. האם ייתכן שגם בתוך המצוות צריך לחפש היטב? לבלוש ולחקור אחר המניעים הנסתרים שלהן והמטרות הסמויות שמתלוות בשקט ורוחשות מתחת לפני השטח?

כדי להגיע לנקיות אמיתית צריך לעשות חריש יסודי, בחורים ובסדקים, ובכל מקום שהחמץ עלול להגיע לשם.

פחות מכזית
יחד עם זה תמיד אנו זוכרים את דברי חז"ל ש"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". לא עוברים באיסור 'בל ייראה' ו'בל יימצא' על פירורים פחות מכזית. אין צורך להתעקש לגרד במברג באובססיביות בין חריצי המרצפות. עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו בצורה רצינית, אחראית והגיונית ומשם ואילך להשליך יהבנו על הקב"ה.

גם בעולם הנפש יש שטח נרחב שמחכה לעבודה וניקוי מצידנו. אך לצידו ישנם גם דברים שאינם בידנו ולא תלויים בנו.

כלל גדול לחיים מקופל בתפילה המפורסמת: "אלוקים, תן לי את האומץ לשנות את אשר ביכולתי. תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, ומעל הכול - את התבונה, להבחין ביניהם".

לחסל או לבטל
ההלכה מלמדת על שתי דרכים לבער את החמץ. הראשונה היא פיזית – לשרוף ולכלות אותו. השניה - נפשית. על ידי ביטול בלב. "ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא". גם בעבודת הנפש יש שתי דרכים. ישנם דברים, מידות והתנהגויות, שיש לנטרל ולבטל במציאות. אך ישנם דברים שאת המציאות שלהם לא ניתן לבטל. מה שאפשר לעשות הוא רק לקבוע את היחס והגישה הנכונים אליהם. האפשרות לבטל חמץ מלמדת אותנו חידוש מדהים על כוחה העצום של המחשבה. יש מציאות פיזית ניכרת מול עיניך אבל אין בה עוד איסור כיוון שבליבך ביטלת אותה. מבחינתך היא איננה קיימת עוד וכתוצאה גם מצד הקב"ה אין לה עוד משמעות. כמה תסכולים, אכזבות וייאוש, הם תולדה של העקשנות לשנות את המציאות גם במקום בו הדבר בלתי אפשרי. מה שריבונו של עולם מבקש מאיתנו במקרים כאלו הוא דבר פשוט וקל הרבה יותר. לרתום את הלב שלנו אל הכיוון הנכון. מדהים עד כמה הדבר קל, אם רק מאמינים בו.

שיהיה לנו בהצלחה וחג כשר ושמח!

המאמר יפורסם בעלון 'באהבה ואמונה'